חזרתי מהופעה של בום פם לפני כמה ימים ופתאום קלטתי שאף פעם לא ראיינתי אותם, אורי כנורות ממייסדי הלהקה, גולש ובחור מלא בסטייל שאני מכיר כבר תקופה מאז שהם ניגנו בחתונה שלי, החלטתי לנסות לחפור איתם ולראות לאן זה מגיע, הסיבה העיקרית היא העובדה שההופעה האחרונה שלהם הייתה פשוט מדהימה, אני ממליץ לכל מי שחובב מוזיקה באשר הוא ומחובר איך שהוא לעולם הגלישה או הסקייטבורד ילך לראות אותם, יש לנו בארץ להקה מיוחדת במינה וקוראים לה בום פם!!!!

תמונות באדיבות "בום פם"

אז אורי, איפה ומתי נולד הרעיון שנקרא בום פם?
ב2002 גרתי יחד עם עוזי פיינרמן (הכרנו בתיכון תלמה ילין) בשכונת שפירא בתל אביב. ניגנו יחד בהרכב שנקרא פז וג’ימג’מנו המון בבית. אחרי כמה זמן קראנו לטובי (יובל זולוטוב) לנגן איתנו.
הטובה מייד הכתיבה כיוון מוסיקלי שמח ומרקיד.
ההופעה הראשונה כבום פם הייתה בפברואר 2003 בבית ספר רוגוזין.
אחרי כמה זמן צירפנו תופים והקלטנו שני אלבומים כרביעייה.
לפני שלוש שנים בערך עוזי המשיך לדרכו ומאז אנחנו שלושה.
את האלבום האחרון הקלטנו כשלישיה - טובי, איתמר ואני - בום פם.

מאיפה בעצם אתם שואבים את ההשראה לסטייל הייחודי שלכם?
ההשראה באה מהמון מוסיקה. מבלוז ישן, רמבטיקו יווני (שזה בעצם גם סוג של בלוז) רוק כבד, “סרף רוק”, מוסיקה טורקית וערבית.
בעצם אין לזה סוף - מיש מש של המון מוסיקה, בלי מחוייבות לז’אנר מסוים.

הסטייל שלכם נגזר ממקומות שונים, איך אתם מגדירים בשלוש מילים את מה שאתם עושים?
רוק מזרח תיכוני

איך הייתה ההתייחסות אליכם בתחילת הדרך?
הגדירו אותנו כהרכב בלקני - זה אמנם היה בטיימינג מאוד נכון והופענו בהמון מסיבות בארץ ובאירופה, אבל אנחנו מעולם לא היינו באמת להקה בלקנית.

היום אתם כבר חלק בלתי נפרד מהסצנה המקומית, איפה אתם מופיעים? ומיהם המעריצים שלכם?
היום אנחנו מופיעים בעיקר במועדונים ופסטיבלים בכל העולם.
הסצנה המקומית שאנחנו חלק ממנה היא מאוד קטנה, אבל ללא ספק בועטת ויצירתית.
מעריצים ? אני לא ממש אוהב להשתמש במילה הזו. הקהל שלנו מאוד מגוון. לשמחתי מגיע להופעות קהל בכל הגיליים, חובבי רוק, מוסיקת עולם, ובעיקר המון בנות.

התחלתם בסיבובי הופעות מסביב לעולם לפני כמה שנים, איך זה בעצם התחיל?
ב2004 הוצאנו את אלבומינו הראשון בחברת תקליטים גרמנית. זה פתח את הדלת לאירופה ומשם גם לארה”ב, קנדה, מקסיקו ועוד…
אני לא ממש יודע איך למדוד הצלחה.
ללא ספק, הפסטיבלים הגדולים בהם ניגנו בחו”ל נתנו הרגשה שאנחנו עושים משהו טוב ונכון.
כשיש מולך אלפי אנשים קופצים, מחייכים ומקשיבים, זה מרגיש אמיתי.

תמונות באדיבות "בום פם"

מה החוויה הכי ייחודית שהייתה לכם ב"טורים" האלה?
נראה לי שכל הופעה במקום זר וחדש היא חוויה ייחודית.
מעבר לזה, שבועות בדרכים, טיסות, פסטיבלים ומועדונים - צוברים אין ספור חוויות מכל הסוגים. על הייחודיות באמת אני לא יכול לכתוב והמבין יבין.

יצא לך לשלב טיול גלישה והופעות ביחד פעם???
כמובן! ב2010 היו לנו כמה ימי חופש בין הופעות במרכז אירופה להופעה בפורטוגל. לקחתי את איתמר וטובי לקורס גלישה מזורז באלגרב (הקצה הדרום מערבי של פורטוגל).
היו שם גלים מדהימים שנתנו השראה לשנה לפחות.
גם בביקור הראשון שלנו בדרום אפריקה ב2007 לא פיספסתי את ההזדמנות לגלוש. אמנם לא הגעתי לג’יי ביי, אבל גלשתי על גלים סופר ארוכים, בזמן שבמרחק של 200 מטר ממני שחו מספק לוייתני ענק.

שמענו שאתה גולש וגם סקייטר מוכשר לשעבר, אתה מגדיר זאת עם המוסיקה כחלק בלתי נפרד מהחיים?
ממי שמעתם ? לצערי לא נגעתי בסקייטבורד שנים.
ברור שהגלישה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, למעט הקיץ האחרון שהיה פשוט ללא גלים - השיר ‘אין גלים’ הסתבר כנבואת זעם נוראית.
(בום פם - אין גלים)

אילו שירים כתבת בהשראת הגלישה?
באלבום האחרון, “סרפינג טובה” ו”מאליבו” הם השירים שמחוברים יותר לגלישה ולים.

מה החלום הכי גדול שלכם בתור להקה? ושלך בתור גולש?
בתור להקה, רק להמשיך לנגן, ליצור ולהכיר קהלים חדשים.
בתור גולש - שיפסיקו לזהם את הים ולהתייחס אליו כפח זבל!!!

לדף הפייסבוק של להקת בום פם