עמוד הבית פורומים מנוי צור קשר מי אנחנו הפוך לדף הבית עדכוני RSS
ח נ ו ת
סקטבורד
גלישה
גלישת רוח
קייט סרף
אופניים
רולר בלייד
אחרים
משחקים
בת גלים
שופינג X
צניחה חופשית
ADRENALIN MUSIC
EXTREME CHANNEL
שידור חי
גלריית תמונות
הורדות
יד שניה
לינקים
תמונת השבוע
X Culture
הרשמה לאיגודים
high.tv
הגרלות
איזור הוידאו
אינדקס אקסטרים
המגזין הבא
מוצר השבוע
שורט בורד של Cordell Miller
סקר
על איזה גלשן אתם גולשים ?
חני
אינטר סרף
אולטרא וויב
בליטס
ספיידר
בילט
סקשן
JS
פוקוס
אחר
סקרים קודמים
עוד אדרנלין
 עוד כתבות
פסטיבל תרבות הרחוב הבינלאומי ה-11
רוי ניסני בבלגיה - מאבקים מרשימים על המסלול
SnowDogs SnowCamps
יום הולדת 20 לפסיכו קעקועים
לראשונה בישראל EXTREME FEST
Crazy Fucker – תחרות סנובורד לזכרו של בן רום
פסטיבל תרבות הרחוב הבינלאומי ה-9
אלוף אירופה כחול לבן
פסטיבל תרבות הרחוב הבינלאומי ה-8
בילבונג וצלול במסע ניקיון חופים לקראת עונת הרחצה 2011
   
טיפוס קירות, קירות טיפוס ומטפסים שתף
זה שילוב של אתגר פיזי ומנטלי. לפעמים אתה מגיע למצב בעייתי ואתה נדרש לפתור אותו מיידית
עדי אלון (01/01/2003)

(צילום: שירן ולק)

אם חלפתם בשנים האחרונות על פני הספורטק שבפארק הירקון, מן הסתם צדה עיניכם קיר גבוה, שמספר 'ספיידרמנים' תלויים עליו. אם התקרבתם, הבנתם בוודאי שבקיר, מכל צדדיו, טבועות בליטות במגוון צבעים ויש בו שקעים המיועדים לטיפוס. הקיר בספורטק הוא רק אחד מני 7 קירות חיצוניים (Outdoors) שפזורים ברחבי הארץ. במקומות שונים יש גם קירות מקורים (Indoors) שנמצאים במתנ"סים או במרכזי כושר. ויש גם את הקירות הפרטיים, שמשוגעים לדבר בונים על קיר מבתיהם.

על הקירות...
טיפוס קירות הוא ענף שנוסד בערך לפני 20 שנה כשמטפסים באיטליה ובצרפת גילו  בהרי האלפים פוטנציאל אדיר לטיפוס. אותם מטפסים לקחו חבלים ואבטחו את עצמם. בהדרגה התפתח ספורט הטיפוס בטבע. הבעיות החלו כשהגיעו הגשמים והשלגים בחורף, ונוצר הצורך למצוא מענה לטיפוס גם בתנאי מזג אוויר קשים. המטפסים בנו לעצמם קירות מקורים באזורי תעשייה, עד שטיפוס על קירות מלאכותיים הפך להיות ענף ספורט בפני עצמו. כיום,  80% מהמטפסים בארץ ובעולם מכונים 'מטפסי הפלסטיק', קרי: מטפסי קירות מלאכותיים.

הקירות המלאכותיים היו בנויים תחילה מדיקטים וחתיכות סלעים מודבקות עליהם ואחר התפתחו אמצעים משוכללים יותר, כמו פיברגלס ואחיזות מלאכותיות העשויות מאבן גיר, דבקי אפוקסי ומרכיבים נוספים, שאפשרו לדמות מראה של סלע טבעי.
מה שמאפיין את הקירות המלאכותיים זה הדינאמיות שלהם. פני הקיר נותרים סטטיים, אולם ניתן לשנות את מיקומן של האחיזות שבעזרתם מטפסים. האחיזות צבועות בצבעים שונים והן מסמנות מסלולי טיפוס. מכאן, שניתן לשנות את המסלולים כך שיהיו קלים יותר לטיפוס או קשים יותר. הקירות נבנים בגבהים שונים, עם שיפועים שונים, חיובים או שליליים, שמשמעותם זווית חדה או קהה ביחס לרצפה. השיפועים החיוביים נחשבים קלים יותר לטיפוס, משום שהם מאפשרים מנוחה בזמן הטיפוס.
 
קירות הטיפוס המלאכותיים בנויים מקונסטרוקציית ברזל, עליה לוחות עץ או פיברגלס, או לוחות עץ ועליהם משטח פיברגלס. על גבי המשטח הסופי, שצובעים אותם בצבע שידמה סלע טבעי, קובעים אחיזות חיצוניות, כל אחת בגודל ובצבע שונה. מיקום האחיזות ניתן אמנם לשינוי, אולם מספר האחיזות המקובל למטר רבוע נע בין 5-8. מספר החברות הבונות קירות מלאכותיים בארץ מצומצם ובמקומות רבים מייבאים משטחים שלמים של הקיר מחו"ל. עלותו הממוצעת של קיר מלאכותי נע בין 100$ ל-500$ למטר ומשך הבנייה יכול לארוך בין חודש לחצי שנה.
שמעון לפידות, בעל חברת 'לפידות' ליבוא ציוד לטיפוס ובניית קירות מלאכותיים, מסביר כיצד מעצבים ומאפיינים קיר טיפוס. "כשלקוח בא אלינו, הוא צריך להסביר את הצרכים. קיר ציבורי יהיה שונה מקיר מקצועי, קיר פנימי יהיה שונה מחיצוני. קיר בחוץ אמור להיות אמיד בכל תנאי מזג האוויר ושהשימוש בו יהיה אפשרי כמה שיותר זמן במהלך השנה. קיר פנימי פחות מושפע ממזג האוויר ועשוי להיות גם יותר זול במחיר. אני, כבונה קירות, צריך לדעת  כמה שטח בקיר יהיה מיועד לילדים, כמה למתחילים וכמה למקצוענים. אחת הבעיות הגדולות של הקיר זה שכולם רוצים קיר שיהיה כמה שיותר גבוה, כי זאת האטרקציה בסופו של דבר. בפועל, מה שחשוב זה הרוחב של הקיר – כמה שטח יש לכל מטפס. "

טיפוס על קירות נעשה על פי רוב בזוג, כאשר מטפס אחד בתנועה והשני, על הקרקע, אוחז בחבל הטיפוס ומשמש למטפס מאבטח. המטפסים המקצועיים יותר מטפסים ללא אבטחה, מה שטומן בטיפוס יותר סכנות. הציוד שנדרש ממטפסים כולל רתמה, שמתחברת עם טבעת לחבל האבטחה. זה יכול להיות קבוע מראש בקיר או מותווה תוך כדי טיפוס. המטפסים משתמשים גם בנעלי טיפוס, שייחודן בדקות הסוליה ובגמישות ובאבקת מגנזיום, שמונעת הזעה בידיים.

משום שהענף הפך לספורט עממי, ניתן למצוא על הקירות מטפסים מגוונים. כך למשל רווחת בכל הארץ אוכלוסיית מטפסים מוגבלים: אוטיסטים, מפגרים, ילדים היפראקטיביים ואנשים עם בעיות מוטוריקה. בעבודה עם אוכלוסיות אלה, הוכח למפעילי הקירות שהטיפוס תורם לרוגע, לבטחון העצמי, להתמודדות עם פחדים שונים ולשיפור הריכוז. אלה מהווים ערך מוסף לכלל המטפסים ברחבי הארץ, אלפים במספר, שבאים מתחומים, רקעים וגילאים שונים.

התחרות ברמת ישי
חברת 'מרעולים' מארגנת ארועים בטבע. בין היתר, החברה מפעילה קירות בארץ כמו זה שבכפר בלום, ובעבר את זה שברמת ישי וזה שבתל-אביב.
הם גם היו אחראים לתחרות הטיפוס האחרונה שהייתה ברמת ישי באמצע אוקטובר.

המטרה בתחרויות היא לטפס גבוה ככל האפשר. כל המתמודדים מקבלים את אותו מסלול. כשבונים את המסלול, עוברים אחיזה אחיזה ועושים קו על האחיזה ועל הקיר, כדי שאם מטפס עלה והאחיזה קצת זזה או הסתובבה, אפשר יהיה להחזירה למצב קודם, כדי שלמטפס הבא, תהיה אותה אחיזה. כל מתמודד מקבל 5 דקות להסתכל על הקיר כדי לתכנן את המסלול. אחר כך כל אחד בבידוד, כדי הבא בתור לא יראה את המסלול שהתווה לעצמו קודמו. מרגע שנקשר, לזכות כל מטפס עומדות 10 דקות לטיפוס. אם הגיעו שני מטפסים בגמר לאותה אחיזה, הולכים למוקדמות. אם אחד היה יותר טוב במוקדמות, הולכים לניקוד של המוקדמות.

לתחרות שהתקיימה ברמת ישי הגיעו כ-90 משתתפים, שחולקו לקבוצות גיל. המשתתפים היו חברי נבחרות שבאו מכל קצווי הארץ. באו למוקדמות 15 משתתפים מתוכם 5 עלו לגמר. זה שהיה מקום ראשון וזה שהיה מקום רביעי הגיעו לאותה נקודה. לפי כללי התחרות, הראשון במוקדמות מוכתר אלוף, כי היה לו ניקוד יותר טוב במוקדמות.

עד לפני שנה, התקיימו תחרויות, מדי שנה, ברמת ישי. בהתכנסות של כל בעלי הקירות בארץ והמועדון האלפיני הישראלי, הוחלט לארגן ליגה. לשם כך, הוקם ארגון איט"ס – ארגון ישראלי לטיפוס ספורטיבי. השנה התקיימו תחרויות בחודש מרץ בקריית אונו, אחר כך בחודש אוגוסט בתל אביב ובאוקטובר ברמת ישי. כיום כל תחרות מקנה תואר אלוף ישראל לזוכה, משום שאין עדיין ליגה ארצית מסודרת ועדיין לא ברור לפי איזה קריטריון מנקדים וכיצד מתייחסים בניקוד לגבהים השונים של הקירות.

צחי  "מרעולים" מספר על התחרות ברמת ישי: " התחרות היתה מעולה. עד השנה לא הייתי מעורב מעולם בתחרויות טיפוס, שכן אני אלפיניסט ומטפס סלע. הקשר שלי לטיפוס קירות הוא לא חזק מדי. מכיוון שאני מסמיך מדריכים, אני מעורב בענף. הצלחנו להגיע למצב שאף שנה לא היה כל כך הרבה מטפסים. הייתה כמות גדולה של אנשים. למרות שהמשאבים שלנו היו מצומצמים לעומת שתי התחרויות הקודמות, היא מצוין. אפילו שהרמה בארץ היא נמוכה, אלה הנשים בטופ של טיפוס הקירות הישראלי."

בטיפוס הספורטיבי יש שלוש סוגי תחרויות:
ספיד קליימבינג (Speed Climbing) – טיפוס שדורש מהירות.
בולדרינג ((Bouldering– טיפוס ללא חבלים בגבהים נמוכים – מדמה טיפוס על סלע נמוך, דורש הרבה כוח ופתרון בעיות.
הפופולרי ביותר הוא דיפיקלטי (Difficulty) – תחרויות קושי. מטפסים כלפי מעלה ומי שמטפס כמה שיותר גבוה מנצח. ברוב התחרויות אחד או שניים מגיעים למעלה. יש היום קבוצה של בוני מסלולים ושופטים ישראלים מוסמכים 'איגוד השופטים' וחלק מתפקידם זה להעריך את רמת השיפוט ולקבוע את רמת המסלולים למטפסים. הדירוג של רמת התחרות נקבעת על ידי השופטים, בדרך כלל נקבע על ידי רמת המטפסים. המטרה היא לתת לכולם יכולת להתקדם.

המועדון האלפיני הישראלי עוסק בכל הקשור לטיפוס, על כל סוגיו. הוא נוסד ב-1929 על ידי עולים משוויץ, גרמניה ואוסטריה, שהיו שייכים למועדון סקי באירופה והם רצו להמשיך בפעילות שקשורה בהרים. במסגרת המועדון הם עשו טיולי גלישה ובעיקר טיפסו על סלעים. מסתבר, שהאמיר עבדאללה, סבו של מלך ירדן המנוח, היה חבר במועדון האלפיני הארצישראלי.

הארגון, שפועל על טהרת המתנדבים, מוציא משלחות טיפוס לחו"ל, אמון על פתיחת אתרי טיפוס חדשים, מעביר קורסי טיפוס באזורים שונים בארץ ומנהל טיולים חודשיים לטיפוס וגלישה בקניונים במדבר יהודה, בירדן ובסיני. המועדון מקיים גם מחנות טיפוס בחו"ל ונוטל חלק בארגון תחרויות טיפוס בארץ.

מיכה ניב, יו"ר המועדון האלפיני מספר שמספר המטפסים המכותבים של המועדון מגיע ל-1200, להערכתו זו מחצית ממספר המטפסים בארץ. נשים, אגב, מהוות פחות מ-50% מהמטפסים, גם בעולם, אם כי כישוריהן אינם נופלים מאלה של הגברים.

סיבוב בישראל

הקיר הראשון בארץ הוקם ב-1989 בקריית אונו. הקיר המכונה 'קיר איילת' הוקם לזכרה של איילת ארבר , שהייתה פעילה בתחום הספורט האתגרי בקריית אונו ונהרגה בדרום אמריקה בטרק שעשתה. עיריית קריית אונו ומשפחתה החליטו להנציח את זכרה באמצעות הקיר שהוקם.

'קיר איילת' הוא קיר עם מאות מטרים רבועים של קירות. בתחילת דרכו הקיר היה עם 6 קירות בגובה 7 מ' ומאז נוספו קירות ותקרות לטיפוס. מספר המטפסים בקריית אונו מגיע לכדי 1000 מטפסים והמספרים רק הולכים וגדלים. בקריית אונו יכולים כמעט 200 מטפסים לטפס במקביל במאות מסלולים שונים.

ב'קיר איילת' מאמנים נבחרות לקראת תחרויות בארץ ובחו"ל. השנה, השתתפו באליפות אירופה, 2 בוגרים, 3 נערים וילדה. הבוגרים הגיעו למקום 30 בעולם והילדה הגיעה למקום שלישי באירופה.
התחרויות מחולקות לפי קטגוריות גיל ויש הבדלים בין נשים לגברים, בגלל החוזק הפיזי.
יש שפה בינלאומית שמגדירה היום את דירוגי המסלולים. הדירוג נקבע על פי גודל האחיזות,

מפעיל הקיר, אריאל קוניק, שהוא גם מטפס בפני עצמו, מדבר על כך שהענף בארץ זינק בתנופה מטאורית בשנה וחצי האחרונות. "הקיר בכפר בלום, 'אולימפוס' וצוק מנרה תרמו מאוד להתפתחות של הענף וגם כניסתם של גורמים מקצועיים, שראו צורך להפוך את הספורט למשהו רחב יותר."

קיר 'אולימפוס' שבספורטק נבנה על ידי אב ובנו - אביב ואורי צידון לפני 3 שנים. כשאורי, הבן, היה בן 13 הוא החל לטפס בחנות טיפוסים שהיה בה קיר קטן. הוא פנה לאבא שלו, שהיה איש הייטק, ואמר שאין במרכז קיר טיפוס רציני. אביב בדק את הרעיון. הם הסתובבו בארץ ובאירופה, בדקו קירות והחליטו להקים קיר שיהיה מיועד לכל המעוניין. בתחילה פתחו את החזית הצפונית, המתנשאת לגובה של 15 מטרים ויש בה את תקרה שצריך לעבור בטיפוס. כשראו שיש ביקוש, הם פתחו את שאר החזיתות. בכל חזית מוצע למטפסים סוג אחר של טיפוס. באחד מטפסים בסגנון טופ רופ (Top Rope) חבל עליון. הרעיון בטיפוס מסוג זה הוא שהמטפס עובר דרך נקודת העיגון, עולה כלפי מעלה ויורד חזרה כשהמאבטח משחרר לו חבל לירידה. ניתן לטפס על הקיר גם בסגנון טרברס Traverse)) כלומר: טיפוס לרוחב. טיפוס מעין זה מהווה אימון טוב גם למי שחשקה נפשו לטפס על צוקים אמיתיים.
בסגנון בולדרינג (Boldering) מבצעים טיפוס חופשי ללא אבטחה עד לגובה של 3 מטר. טיפוס מסוג זה מאפשר תכנון מהלכים ומסלולים ופתרון בעיות. מדובר באימון שעובד על סיבולת.
סגנון נוסף הוא הובלה. משמעות הדבר הוא שהמטפס אינו מאובטח מראש, אלא מאבטח את עצמו תוך כדי הטיפוס. טיפוס מסוג זה דורש מיומנות גבוהה יותר ויש בו סיכון גבוה יותר של נפילה.

הקירות של 'אולימפוס' בנויים לאכלס 20 מטפסים במקביל. בין 1,000 המטפסים שבאים לקיר, מהם חברי מועדון קבועים ומהם מטפסים מזדמנים שבאים להתנסות.

ירון נחמנא, המנהל של 'אולימפוס' אומר שטיפוס קירות הוא ספורט עם המון מחשבה שבו  המטפס מציב לעצמו את הרף והגבולות שלו.

איזה סוג של אתגר מעורב בטיפוס
"זה שילוב של אתגר פיזי ומנטלי. לפעמים אתה מגיע למצב בעייתי ואתה נדרש לפתור אותו מיידית ויחד עם זאת לשמור על כוחות. כדי לשמור על האנרגיה, צריך כל הזמן לעשות אופטימיזציה של כל המשאבים שיש לך. בתחרויות הוכח שההצלחה היא הרבה עניין של מצב תודעתי או נפשי של איך אתה ניגש לתחרות."

מטפסת ב'אולימפוס': "זה כיף כי זו איזושהי תבונה גופנית שרוכשים עם הזמן. זה משהו שהוא בגבול שבין השכל והגוף ויש פה המון מה לגוון. אפשר להרכיב עם האחיזות המון קומבינציות. עליי הטיפוס משפיע מאוד לטובה. אני מתעסקת גם במצנחי רחיפה ואם אני צריכה להשוות, זה יותר כיף והמצנחים זה יותר אדרנלין. טיפסתי גם על צוקים, ששם יש יותר אדרנלין ובכל זאת אני אוהבת יותר את טיפוס הקירות, את הספורט הנקי. פה אני לא מחפשת ריגושים. מבחינתי זה יותר התעמלות או ריקוד."

הקיר הירושלמי הוקם לפני שנתיים וחצי וכיום יש בו כ-100 מטפסים, המבוגר שביניהם בן 80. גם כאן, הקיר מותאם לרמות שונות. מידותיו של הקיר, שמתפרש על שני צדדים, הם 5 מטרים רוחב על 10 מטרים גובה. הצד המיועד למטפסים מיומנים הוא בשיפוע שלילי מאוד והצד השני משולב בשיפוע חיובי למתחילים ובמדרגות, המיועדות למתקדמים יותר. 

שמעון ברי, מפעיל הקיר, התחיל לטפס לפני כ-8 שנים. הוא התוודע לספורט בארץ, כשגלש מצוקים בסנפלינג. הגלישה התפתחה לטיפוס, שהפך להיות מוקד עניין גדול יותר עבורו. השאיפות שלו הם להתקדם דווקא בתחום טיפוס צוקים והקיר המלאכותי משמש לו לאימון.

מה היתרונות של טיפוס קירות לעומת טיפוס צוקים
"טיפוס קירות הוא לפעמים יותר נוח, לילדים למשל. יש לי בקבוצה ילדים בני 8 שהאפשרות שלהם זה לטפס היא רק על קיר. זה גם עניין של אופי. יש אנשים שאוהבים פחות להיות בחוץ, בתנאי טבע."

אלון מלאכי, הבעלים של החברה, מצר על כך שאין מספיק מצוקים לטיפוס בארץ. "עד היום מתנהלות מלחמות על טיפת המצוקים שיש במדינה עם 'רשות שמורות הטבע' . דווקא 'קרן קיימת לישראל' מקצה לנו מצוקים."

האם אתה יכול להצביע על ההבדלים בין טיפוס צוקים לטיפוס קירות
"בקיר טיפוס מלאכותי הצבע של האחיזה ברור, המטפסים מכירים את הזווית שהאחיזה בנויה בה, אז קל יותר להתכונן לטיפוס. הטיפוס בקיר מלאכותי מיועד יותר לאימון או לאנשים שאין להם אופציה ללכת ולטפס במקומות אחרים. לדעתי, הכיף זה לטפס בקיר טבעי, כשאתה לא יודע איפה האחיזה הבאה שלך. אתה צריך לקרוא את הצעדים הנכונים ולדעת לאלתר."
 
באיזו רמה המטפסים הישראלים ביחס למטפסים בעולם
"אנחנו עושים צעדים מדהימים. הספורט התפתח חזק מאוד ב-4 שנים האחרונות, גם טיפוס צוקים וגם טיפוס קירות מלאכותיים. המון מטיילים מטפסים עכשיו בחו"ל. הטיפוס נכנס בארץ לתחום החינוכי. הוא מוציא המון אגרסיה שלילית החוצה. בסך הכל, הטיפוס מחלחל למודעות הישראלית במהירות ואני מאמין שיש לנו סיכוי להתברג בעתיד במקומות טובים בעולם. אני חושב ששעות הפנאי במדינת ישראל התפתחו מאוד, אם זה טיולים,מצנחים, באקאי או קאייקים ויחסית לגודל המדינה אנחנו בסדר גמור."

על המטפסים
דניאל קרן, מטפס הרים וצוקים מיומן, החל לטפס בשנות ה-90, כשחבר לקח אותו לטפס על קירות מלאכותיים בניו-יורק. עד מהרה עברו השניים לטיפוס צוקים, תחילה באזור ניו-יורק, בקולורדו ובהרי הרוקיס, אחר כך עברו לטיפוס הרים במזרח ארה"ב ובהמשך במערבה. דניאל נעשה משוגע לדבר ומצא עצמו מטפס על הרים כמו מקינלי שבאלסקה, הרי האלפים האירופים, הרים בדרום אמריקה ובהימלאיה בגבהים של 8,000 מטרים.
טיפוס הרים נמשך זמן ממושך יותר מטיפוס קירות, טבעיים או מלאכותיים. על ההרים הגבוהים, הטיפוס יכול לארוך בין שבועיים ל-6 או 8 שבועות.
טיפוס צוקים הוא במהותו טיפוס ורטיקלי. הוא קצר יותר ומשלב טיפוס רק על אבן, בעוד שבהרים יש שיפועים משתנים על שלג ואף קרח.

מה נדרש מהמטפס בסוגי הטיפוסים השונים
"מבחינת ציוד, בטיפוס צוקים צריך לקחת מעט ציוד, משום שהטיפוס רוחבי ומשמעות המשקל יותר קריטית מאשר בטיפוס הרים. בטיפוס צוקים לוקחים נעלי טיפוס מיוחדות, רתמה ולפעמים גם קסדה. לרתמה מחוברים כל האביזרים שמשתמשים בהם לאורך הטיפוס – קרבינות (טבעות) ג'ומרים (אמצעי טיפוס על חבל) פיתונים (יתדות שתוקעים בעיר), סלינגים (יתדות) שמשתמשים בהם לאבטחה. לפעמים לוקחים גם פטיש ועוד מיני אמצעים ממתכת שמשמשים לאבטחת החבל. בטיפוס הרים הציוד יותר מסיבי. זה טיפוס גובה והטמפרטורה שונות לגמרי. לוקחים יותר בגדים, אוכל, גזיות, אוהלים, חבלים, מצפנים, משקפי שלג, גרזני קרח. אלה עשרות קילוגרמים של ציוד.  מבחינה מנטלית, טיפוס דורש
ריכוז גבוה, במיוחד כשמטפסים על צוקים ואתה חשוף לסכנה. המאמץ של הריכוז בא בעיקר בגלל תחושת הפחד והסכנה. בטיפוס קירות, היות והסכנה כמעט לא קיימת, מחיר הטעות פחות גבוה. ככל שמחיר הטעות גבוה, רמת המחויבות והריכוז גבוהות יותר."

מהן הסכנות בטיפוס
"הסכנות בטיפוס קירות מלאכותיים הן לא רבות. בדרך כלל בגלל מתחילים מטפסים בסגנון טופ רופ עם אבטחה מסודרת. יכולות להיות נפילות קטנות אבל זה בדרך כלל מאוד בטוח.
בטיפוס צוקים נכנסים אלמנטים שונים, החל מסכנות של מזג אוויר שהקיר המלאכותי לא מושפע מהם, דרך בעיות של התייבשות, קיפאון על הקיר, רעב דרך בעיות של תשישות פיזית. בטיפוס צוקים רגיל לא תמיד יש אפשרות לעשות טופ רופ, לפעמים מישהו צריך להוביל את הטיפוס ואז יש סכנות של פני הסלע והאפשרות לעשות בו עגינות לא בטוחות. בסלעים רכים קשה לעשות עגינות. הבן אדם המוביל, שצריך לקבוע את העגינות בעצמו, חשוף לנפילה שהיא בגובה פעמיים מהמרחק שלו מהעגינה האחרונה, אז זה סכנה שקיימת של נפילה שיכולה להיות נפילה של 2 מטר או וגם של 6 או 8 מטר, תלוי בנקודת העגינה.
סכנות נוספות שקיימות בטבע זה של מפולות: בין אם זה מפולות סלעים כתוצאה ממטיילים שמטיילים על הרכס, או מטפסים גבוהים ממך או מתנאים – החום גורם להתפשטות הסלע ולפעמים קטעים בסלע יכולים להינתק ממנו."

מה הופך מטפס למטפס טוב
"כוח פיזי ידיים ורגליים, גמישות גבוהה, יצירתיות תנועתית, יכולת ריכוז גבוהה, סיבולת וכוח רצון חזק. השילוב של כולם, פלוס נסיון, במינונים נכונים עושים מטפס למטפס טוב. זה נכון לכל מטפס באשר הוא. עובדתית, רוב המטפסים הם אנשים רזים וחזקים. היחס כוח למשקל צריך להיות יחס גבוה. ככל שאתה חזק ובעל משקל נמוך יותר, אתה הופך להיות מטפס עם פוטנציאל גבוה יותר. הגובה גם משחק תפקיד. בדרך כלל הגובה הוא יתרון, כי הוא נותן אפשרות לטווח תנועה או הגעה רחב יותר. כך האפשרויות שעומדות בטיפוס בפניך רחבות יותר."

באיזו תדירות אתה מטפס היום
אני לא מטפס היום. לפני שנה טיפסתי בניו-זילנד, זה היה טיפוס הרים. לפי שעה, אין לי הר שמושך אותי מספיק ושהוא זמין לי מספיק מבחינת זמן. קירות מלאכותיים אני לא מטפס בכלל. זה לא מספיק עושה לי את זה. אני מניח שסף הריגוש שלי עלה. כשיגיע הטיפוס הבא, אני לבטח אתאמן על קיר מלאכותי לפני."

איזה סוג טיפוס מושך אותך יותר
"אותי יותר מושך טיפוס הרים, משום שזו חוויה יותר מלאה, גם מבחינת המשך שלה וגם משום שהיא כרוכה בהרבה לימוד מוקדם של הטופוגרפיה של המקום, לימוד האזור עצמו הספציפי, התרבות שהוא נמצא בה. אתה מטפס במשך כמה שבועות עם קבוצת אנשים, שאתה מפתח אתם אינטימיות מאוד קרובה. אתה מגיע לגבהים פיזיים שחושפים אותך לנופים קיצוניים מדהימים, לתנאי מזג אוויר קיצוניים, לסכנות. יש את הקטע האתגרי בטיפוס עצמו, אבל מסביב לזה יש את המעטפת הגדולה."

מה זה בשבילך החוויה של טיפוס הרים
"התחושה הסופית היא לחוות רגעי אושר והרי זו המטרה של כולנו בחיים בכלל. הדרך שלי לרגעי האושר האלה היא בין היתר בצורת טיפוס על הרים."

במגזין המודפס של "אדרנלין" תוכלו למצוא עוד כתבות, עוד תמונות, עוד ראיונות ועוד הפתעות.
להזמנת מנוי למגזין לחץ כאן .



  תגובות גולשיםהוספת תגובה
אין תגובות לכתבה זו
אדרנלין - מגזין ספורט אתגרי \ star-interactive.com - כל הזכויות שמורות 2003 תנאי שימוש|פרסם באדרנלין