כבר שבוע לפני הסערה מפות החיזוי היו צבועות בצבעים שאינם מוכרים לנו (סגול כהה? חום?) ויכולנו רק לשער איזה גובה גלים ואיזה עוצמת רוחות נקבל.

כמה ימים לפני פרוץ הסערה הצטרף גם הציבור הרחב לחגיגת הספקולציות, וכל זב חוטם ידע לדקלם שדני רופ מדבר על שקע עמוק שכמוהו לא נצפה פה שנים. ואנחנו? גולשי הרוח רק קיוו שעוצמת הסערה לא תהיה חזקה מדי ותכריח אותנו להישאר בבית.

האמת? בהתחלה זה לא נראה נורא כל כך... ביום שישי השמיים התקדרו במהלך היום והאוויר נצבע בצבע חום אפרפר שהעיד שרוח מדרום מתחילה להעלות אבק לאוויר -  ממש כאילו מישהו עשה "פווו" לתוך קערה של אבק.
הים עדיין נשאר רגוע ורק לקראת סוף היום גילה סימני עליה. בשבת בבוקר המצב כבר נראה סוער יותר- הרוח הייתה חזקה מאוד, ירד גשם מלוכלך וענפים ועלים מילאו את הרחובות.

צילום : חגי נתיב

הגולשים שהגיעו לים חוו רגשות מעורבים- היו גלים ורוח, אבל יותר מדי משניהם! הרוח החזקה מרחה את הים והפכה אותו למערבולת גלישה בקושי, וגם הקשתה מאוד על גולשי הרוח והקייט. אלו שאזרו אומץ (או טימטום, תלוי בגישה) ונכנסו למים חוו משבים של יותר מ-50 קשר ומטחי גשם לסירוגין, ממש גלישה במוד הישרדות (ואף אחד לא באמת נהנה מכך).

צילום : חגי נתיב

יום ראשון לא היה יותר טוב- רק יותר רטוב (ותעיד על כך המרפסת שלי שהוצפה במים). ביום שני הסערה כבר החלה להיחלש ונותרו רק גשמים מפוזרים ורוחות לא יציבות, ומי שבחר בכל זאת להיכנס למים חווה תערובת של מים חומים ומסריחים בתוספת שברים צפים מכל הבא ליד (ארגזי לחם, כיסאות, שקיות ועוד).

אפשר לסכם ולומר שהסערה הזו לא הייתה ממש נעימה לגולשי רוח ולא לגמרי נוראה (ובמזל גם אף אחד לא נפצע בצורה רצינית מדי)
נכון?
לא נכון!

כי בעולם שמחוץ לגלישה הסערה הזאת הותירה נזקים משמעותיים, שלא נראו פה כבר שנים. רוצים דוגמאות? מזח שבור בקיסריה, הצפות בשכונות רבות והפסקות חשמל של ימים, מבנים מנותצים במרינות ומעגנים לכל אורך חופי ישראל, חלונות ראווה מנופצות וחנות גלישה מוצפת אחת בתל אביב.

צילום : חגי נתיב

נראה שלפחות פעם אחת מי שלא במעגל ספורט האקסטרים ואנשי הים הקשוחים  חווה סערה קשה יותר מאיתנו.

אחרית דבר:
יומיים אחרי הסערה הים נשאר גבוה אבל תפס צורה, השמש יצאה והשילוב הביא ליומיים של גלישה מהמשובחים שזכורים כאן. הזיכרון של הסערה כבר מתעמעם וכולנו חושבים רק על הסוול הצפוי של סוף השבוע הקרוב.

אבל באמת, ואולי רק הפעם, כדאי שנזכור טוב טוב את כוחו של הטבע וכמה אנחנו קטנים מולו, ובפעם הבא שכן נגלוש בסערה (כי בואו נודה בזה, לא הגשם, לא הקור ולא הזיהום יעצרו אותנו) נהיה קצת זהירים יותר וניתן קצת יותר כבוד לאיתני הטבע ונזכור שאנחנו נמצאים של "על תנאי", ובכל רגע המצב יכול להתהפך עלינו לרעה.
בתקווה לחורף שקט (וסוער)

צילום : חגי נתיב

לעוד תמונות כנסו לאתר של חגי נתיב