אל סלבדור
 
את האמת, כבר כמעט וויתרנו על המדינה הזו. הפחידו אותנו. אמרו לנו שישדדו אותנו, שייקחו לנו את הגלשנים ואת כל מה שיש לנו וישאירו אותנו מחוסרי כל. שגולשים מקומיים מסתובבים שם עם חרבות על החוף ומחכים להיטפל לאנשים כמונו. אז נכון, הנסיעה לשם לא הייתה הכי נעימה ונאלצנו להיתקע בעיירה שכוחת אל באמצע הלילה לאחר שהוטרדנו ע''י קבוצת מקומיים ונכון שמול השבירה המפורסמת ביותר במדינה "פונטה רוקה", נמצא בית קברות ענקי   ועליו הכתובת "gringos respect the locals"
מה שאומר בתרגום פשוט "תיירים כבדו את המקומיים" או בתרגום יותר פשוט: אם אתם לא רוצים בעיות אל תגלשו פה... אבל באמת שכשאתה נמצא במים ומקיים את החוק הפשוט של תן כבוד ותקבל כבוד אתה תסתדר מצויין.גם מחוץ למים אם לא תעשו שטויות לא יטפלו אליכם.
ואז תוכלו לגלוש באחת המדינות המדהימות במרכז אמריקה. ארץ הפויינטים הימניים- אל סלבדור.
 
יום שני ה- 23/10/06 לה ליברטד
לאחר שסיימנו לגלוש בצד הפאסיפי של מקסיקו נסענו לבלות קצת בצד הקאריבי. אזור שאין בו גלים אבל חופים יפים כמו בגלויות ואחלה מסיבות. לאחר שמיצינו שם נסענו דרומה לגואטמלה.
בגואטמלה אין חופים מעניינים לגלישה יחסית לשכנותיה מצפון ודרום ולכן אפילו לא הגענו לרצועת החוף והחלטנו להמשיך דרומה. רצינו להגיע כמה שיותר מהר לקוסטה ריקה אבל למזלנו החלטנו לא לוותר בדרך על שכנותיה הטובות פי כמה מצפון: אל סלבדור וניקרגואה ולכן לאחר כמה ימים לא קלים של נסיעות ב"צ'יקן באסים" כלומר האוטובוסים הזולים של המקומיים בהם לעתים אתה חולק ספסל עם פרה, עופות ושאר חיות למניהן או שאם אין מקום בפנים אתה נוסע על הגג הגענו ללה ליברטד.
לה ליברטד נחשבת לבירת הגלישה של אל סלבדור. היא ממוקמת במרכזה של רצועת החוף בדומה לתל אביב אצלנו. ניתן למצוא בה הוסטלים, ציוד גלישה, אוכל זול, אינטרנט, ולעתים גם מעט תיירים וגולשים אחרים.
חשוב לציין שאל סלבדור היא המדינה הכי פחות תיירותית במרכז אמריקה ולכן תצפו להיות בחברת מקומיים כל הזמן ובכל מקום.
בלה ליברטד עצמה נמצאת אחת השבירות הטובות ביותר במרכז האמריקה: "פונטה רוקה". לא תוכלו לפספס את המקום. השבירה מתחילה אל מול בית הקברות שבעיירה וביום טוב הגל נשבר ימינה (דרומה) כ-700 מטר עד למזח המצחין מדגים מתים ושתן. זה לא ים למתחילים! הגל נשבר על קרקע סלעית רדודה מאוד ולפעמים חלקם בולטים מעל פני המים, הוא מאוד חלול ומהיר . חוץ מזה המים שם יכולים להיות מאוד מזוהמים  אז תבררו זאת לפני.
אנחנו החלטנו לישון כ-15 דקות נסיעה צפונה בעיירה שנקראת סונזל. במקום יש אווירה יותר רגועה וידידותית. ישנו אצל משפחה נחמדה בהוסטל שנקרא SURFERS INN  ונהננו מהשבירה המקומית של פלייה סונזל.הגל נשבר על קרקע של חלוקי נחל (בדומה לפבונס בקוסטה ריקה) הוא יהיה באותו גובה של הגל בפונטה רוקה בכל יום נתון אבל הוא הרבה יותר רגוע ומתון. על כן הוא מתאים גם למתחילים. זהו גם פויינט ברייק ארוך ומושלם לצד ימין למרות שלפעמים אפשר למצוא גלים שנשברים לצד השני אך הם יהיו קצרים ויובילו אתכם לאזור שלא נעים להיתקע בו כשמגיעה התקפה שתישבר על ראשכם.
העיירה באמת נחמדה, אין בה כלום חוץ מגלישה שתי מכולות קטנות ומסעדה אבל אם תצטרכו יותר מזה תמיד תוכלו ליסוע כרבע שעה ללה ליברטד. לאחר שהעברנו שבוע מושלם במקום החלטנו להמשיך דרומה.
 
ניקרגואה
אחח ניקרגואה.. אם היו מדרגים את שבעת פלאי עולם הגלישה ללא ספק ניקרגואה הייתה מקבלת ניקוד גבוה. עם רוחות offshore למשך כל שעות היממה ולאורך כל השנה עקב האגם שנמצא בחלקה הדרומי (בלי להיכנס להסברים פיזקליים) ובגלל צורתה הגאוגרפית שנמתחת לכיוון דרום מזרח היא הופכת למגנט של סוולים דרומיים ומערביים ולכן הגלים פשוט הרבה יותר עקביים משאר שכנותיה.
אז נכון, הגלים שם לא ברמה עולמית כמו בשאר המדינות שסובבות אותה. לא תמצאו את האורך של פבונס (קוסטה ריקה) או את המושלמות של פונטה רוקה (אל סלבדור), אבל אם נשאיר את הגלים המושלמים לתמונות במגזינים ולאגדות,   תמצאו בניקרגואה בדיוק את מה שאתם צריכים: גלים טובים כל יום לאורך כל היום, חופים מבודדים ללא קהל, וכמובן את משקה הרום הטוב ביותר בעולם שמייצרים במקום, ללילות שאחרי סשן טוב... 

יום שלישי ה-31/10/06 "פופויו" (popoyo) 
הפגישה עם נדב  "איך הגענו לפה"? זה הדבר היחיד שעבר בראש של עידן ושלי לאחר שעתיים וחצי של נסיעה בצ'יקן באס כשאנחנו עומדים ונדחסים בין עשרות מקומיים וגם כמה בעלי חיים בדרך עפר שאינה נגמרת.
עוד אתמול היינו בחוף נחמד באל סלבדור, הסוול שם הלך ודעך ולכן החלטנו להמשיך דרומה לניקרגואה לחוף שנקרא פופויו. עלינו על אוטובוס (לשם שינוי אוטובוס טוב של חברת tica bus) מסן סלבדור בירת אל סלבדור, חצינו את הונדורס (אין שם משהו מיוחד) וכעבור 12 שעות הגענו למנגואה בירת ניקרגואה. העברנו את הלילה במנגואה שהיא ללא כל ספק העיר הכי לא סימפטית שהגענו אליה וכבר למחרת המשכנו לכיוון החוף. נסיעה של שעה וחצי דרומה הובילה אותנו לעיירה שנקראת ריבאס ומשם המשכנו לפופויו. מה שמצחיק/טיפשי (כל אחד ובחירתו) בנסיון לחסוך דולרים בודדים ולעלות על אוטובוסים מקומיים בניקרגואה הוא שאין לך מושג לאן תגיע בסוף ואיך תדע מתי לרדת ואיפה. זאת אמרת אין שם חופים מוגדרים זה פשוט ג'ונגל ענקי ורצועת חוף.
למזלנו ראינו שעל האוטובוס נמצאים עוד חבורה של גולשים אז ניסינו להתחבר איתם.
להפתעתנו הרבה אחד מהם היה ישראלי בשם נדב. תדעו לכם שלא משנה לאיזה חור נידח הגלישה תיקח אתכם אתם יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: גלשו שם ישראלים נוספים לפניכם... אמנם אנחנו לא הכי טובים בעולם אבל בטוח שאנחנו הכי הרפתקנים וזה יאמר לזכותנו. נדב הצליח להעביר לנו את הנסיעה בזכות סיפוריו. לאחר שזרק את חברתו אי שם במקסיקו הוא קנה גלשן ובדומה לנו יצא בעקבות חלומו לגלוש במרכז אמריקה. מה שכן הוא היה הבנאדם היחיד שנתקלנו בו במשך כל הטיול כולל אוכלוסיה מקומית שחי בתקציב יומי יותר נמוך משלנו. הוא אכל רק לחם עם חמאת בוטנים וישן במקומות בלתי אפשריים (ועל כן גם חלה בסלמונלה, אבעבועות רוח, דלקות אוזניים וכו'..).
טוב אז לאחר כמה שעות של חציית ג'ונגלים ראינו את האוקיינוס וירדנו במקום שנקרא לאס סלינאס. טרמפ נוסף של אחד המקומיים לקח אותנו לשום מקום הזה שנקרא "פופויו". יש שם כמה משפחות שמארחות ומאכילות גולשים אבל חוץ מזה כלום.
הגל נשבר על מדפי סלעים שמכוסים בקצת חול. הוא נשבר לשני הכיוונים אבל צד שמאל נוטה להיות ארוך יותר ופתוח. הדרופ יחסית תלול ולגל יש סקשנים של צינורות. זה לא מקום למתחילים. כשאנחנו הגענו הגיע סוול של מטר וחצי והגל היה די כבד. באותם ימים הוא היה די מפחיד ומאיים אבל יכול להיות שבים נמוך הוא גל טוב לביצועים. יש המשווים אותו לטרסלס בדרום קליפורניה.
 כמה מילים אחרונות על המקום: אם אתם בקטע של חיפוש ונסיעות אתם תהנו מהמקום אבל אם אתם קצת מפונקים ומעדיפים את המיטה הנוחה והאוכל הטוב (שזה נורמלי לחלוטין) אל תטרחו להגיע לשם כי אפשר למצוא מקומות אחרים בניקרגואה ובכלל שמציעים את כל אלה.
 
יום שבת ה- 4/11/06 סן חואן דל סור.
בירת הגלישה של ניקרגואה. עיירת גלישה יפה סביבה נמצאים כמה פויינטים נחמדים ויש אפילו חנויות גלישה וגלשנים למכירה או השכרה. (צריך לזכור שניקרגואה היא המדינה הכי פחות מפותחת מבחינת גלישה בכל מרכז אמריקה וזה טוב כי יחסית אין הרבה גולשים במים). בעיירה עצמה אין גלים אבל החוף המפורסם הקרוב ביותר נמצא 30 דקות נסיעה ונקרא מדרס (maderas).
המלצתי היא לישון בחוף  על מנת לחסוך את הנסיעה בכל יום. (3 דולר לכל צד וההסעה יוצאת בשעה 10:00 וחוזרת ב 16:00 כך שמפסידים את השעות הטובות במים).
ישנן 3 אופציות לשינה בחוף: 1. קמפינג זול אך מעט מרוחק מהשבירה- אל תעשו זאת. 2.הוסטל קטן שנראה כמו סוכת מציל מוגדלת ממש מול השבירה- המלצתי היא לישון שם. זה המקום שבו רוב הגולשים ישנים הוא עולה כ-5 דולר ללילה והוא יחסית נוח. 3. קרייזי דייב- ממש אל תעשו זאת.
 
כמובן שאנחנו בהמלצת נדב הלכנו לישון אצל קרייזי דייב. קרייזי דייב הוא אמריקאי בשנות ה-40 לחייו שהיגר לבדו מארה''ב לניקרגואה ובנה לעצמו בית על הר באמצע הג'ונגל של מדרס. הבית לא גמור עדיין, אין בו חלונות או דלתות ומחוצה לו מסתובבים קופים, סרטנים ושאר יצורים. מתישהו   במהלך חייו נדפק  לקרייזי דייב משהו בקופסא ועל כן קוראים לו כך. למרות זאת הוא גולש ממש טוב ובנאדם די מצחיק ומלא סיפורים. רק שהשינה אצלו היא חוויה לאנשים בעלי קיבה לא רגישה..
קצת על הגל: הקרקע היא חולית. הגל לא חזק מידי גם כשהוא גבוה ולכן גם מתאים למתחילים.   הוא נשבר לכיוון שמאל אבל מידי פעם אפשר למצוא שם גם גלים ימניים. לפעמים הוא נהיה צינורי תודות לרוחות ה-offshoreשמנשבות במקום והוא עובד הכי טוב בגאות מלאה . החוף נחשב לחוף הכי עמוס מבחינת גולשים בניקרגואה ותוכלו לראות שם בכיף 40 גולשים במים. מה שכן יש כמה פיקים ולכן הקהל מתפזר ולנו הישראלים שרגילים למלחמות גם בים של 30 לא תהיה בעיה לתפוס שם גלים. בכלל המקום עצמו מאוד כיפי. יש הרבה תיירים ותיירות שמגיעים לחוף ולוקחים שם שיעורי גלישה. בסופי שבוע יש מסיבות טובות בסן חואן שנחשבת תיירותית מאוד. המקום מומלץ מאוד לכולם. אנחנו כבר הרחנו את קוסטה ריקה באופק על כל סיפוריה הרבים ולכן עזבנו את המקום לאחר כשבוע בלבד.
העיירה נמצאת ממש קרוב לגבול של קוסטה ריקה ומשם כבר חצינו את הגבול בנסיעה קצרה.
אני חייב להודות שיש בי הרגשה של פספוס כשאני חושב על שתי המדינות האלו, אל סלבדור וניקרגואה. מרוב שמיהרתי להגיע לקוסטה ריקה הבינונית לטעמי פספסתי גלים מצוינים בדרך. K-59 באל סלבדור, rancho santana בניקרגואה הן רק חלק מהרבה שבירות שדילגנו עליהן על מנת שיהיה לנו כמה שיותר זמן בקוסטה.
בכלל מי שאוהב את הניתוק  מהציוויליזציה, להיתקל בקשיים בדרך לחופים בודדים,להרגיש את המושג "חיפוש" ולחיות בתחושה של "לא יודע מה יקרה מחר" מאוד יהנה מגלישה במדינות אלו. בהצלחה.
 
בכתבה הבאה: האכזבה מקוסטה ריקה, שבירות הריף של איי פנמה והמעבר לדרום היבשת.

מסעותיו של זיו חלק א'